ההגדרות שעושות תרגום טוב של רומן

מתרגם אנושי שואל את השאלות האלה לפני שהוא מתחיל. כאן עונים עליהן פעם אחת, וכל תשובה הופכת להנחיה שמתקיימת לאורך הספר כולו.

אותו קטע, ארבע דרגות נאמנות

“It's raining cats and dogs,” said Tom, peering out at the soggy moors.

הכי קרוב למקור	„יורדים חתולים וכלבים”, אמר טום והציץ החוצה אל שטחי הביצה הספוגים.
נאמן	„יורד גשם זלעפות”, אמר טום והביט החוצה אל שטח הביצה הספוג.
שוטף	„איזה מבול יורד שם בחוץ”, מלמל טום, ועיניו נעוצות בשטח הביצה הטובל במים.
עיבוד	„ארובות השמיים נפתחו”, רטן טום מול שטח הביצה השטוף.

עד כמה התרגום יכול להתרחק ממשפט המקור כדי להישמע טבעי.

הכי קרוב למקור — המבנה והמילים נשמרים ככל שהשפה מאפשרת. לטקסטים טכניים או משפטיים.
נאמן default — המשמעות, הטון והקצב של המקור, בשפה טבעית. הסטנדרט של תרגום ספרותי טוב.
שוטף — הקריאה קודמת: המשפטים מנוסחים מחדש בחופשיות, בלי לאבד דבר מהמשמעות.
עיבוד — ביטויים, הפניות והומור מועברים כאילו הספר נכתב מלכתחילה בשפת היעד. העלילה לעולם אינה משתנה.

המשלב של הסיפור; הדיאלוגים נשארים נאמנים לכל דמות.

לשמור על „ז'אן-בטיסט” או להתאים אותו ל„ג'ון”…

האנגלית אינה מבחינה בין פנייה ידידותית לפנייה רשמית; הצרפתית, הספרדית והגרמנית מבחינות.

מייל או קילומטר, ליברה או קילוגרם.

תוכנית טלוויזיה, חג מקומי, מותג שקורא זר אינו מכיר.

מרכאות « », מקפים, „…”: לכל שפה כללים משלה.

הז'אנר מכוון את אוצר המילים, את הקצב ואת סדרי העדיפויות של המתרגם.

אנגלית אמריקאית או בריטית, ספרדית של ספרד או של אמריקה הלטינית…

שורה לכל מונח: Terre du Milieu = Middle-earth. הוא יוחל בכל מקום ויבדק.

כל מה שמתרגם צריך לדעת: הטון של דמות, הקשר, קהל היעד…

הפניות שאי אפשר לתרגם מוחלפות בקבילות שממלאות את אותו תפקיד.

סוכן שני קורא כדובר שפת אם, נוסף על בדיקת הדיוק.